מקרי מבחן

בניית קהילות מקצועיות בתוך ארגון: מסע של שינוי

האתגר:

הארגון פנה אלינו מתוך צורך להקים ולחזק קהילות מקצועיות בתחומי ההדרכה ופיתוח התוכן, בכוונה לעודד שיתופי פעולה וחדשנות בתוך הארגון. שאלות המפתח שמהן יצאנו לדרך היו:

• איך מאחדים את חברי הקהילה המקצועית סביב שליחות משותפת?
• כיצד הקהילה המקצועית יכולה לחזק את תחושת הזהות והשייכות לארגון?
• איך מעלים על פני השטח וממנפים את המשאבים והכישורים של חברי הקהילה לטובת הקהילה והארגון?

כדי לענות על שאלות אלו, אלו היו הצעדים המרכזיים שננקטו:

1. הכשרת צוות פיתוח ארגוני: חשפנו את הצוות לשפה ולתפישה של "תרבות של שייכות" דרך התבוננות על מאפייניו הייחודים של הארגון ואתגריו. הכרות והבנה של התפישה מהווה תשתית לצעדים משני מציאות שהארגון בחר לממש ולהטמיע בארגון.
2. ליווי אישי למנהלת תחום ההדרכה: נועד לחזק את יכולות ההובלה של התחום ולהבטיח השארות ידע בארגון ואפקטיבית של תהליך בניית הקהילות.
3. בניית 'ארגז כלים' לבניית קהילות מקצועיות: ביחד עם הארגון, כחלק תהליך ההטמעה וביסוס הידע הארגוני, פיתחנו ערכה מקיפה שמסייעת למובילי קהילה בעבודתם. הערכה כוללת כלים מעשיים וטקטיקות לשיפור מעורבות, שייכות ושיתוף פעולה.
4. הדרכת מובילי קהילה: על בסיס ארגז הכלים, קיימנו הכשרות למובילי קהילות קיימים וחדשים כאחד. ההכשרות כללו הגדרת מדדי הצלחה, גיבוש תוכניות פעולה ראשוניות והטמעת חשיבה קהילתית בתפקידי ההובלה.

האתגר:

בית הכנסת שפנה אלינו התקשה לצרף לשורותיו חברים חדשים – ולשמר את אלה שכן הגיעו. "אנשים חדשים נכנסים – אבל אחרי שבוע-שבועיים נעלמים", סיפרו לנו. הם הבחינו שהמעורבות לאורך זמן מצומצמת: רוב האנשים הגיעו רק כאשר היו זקוקים למשהו – אירוע בר מצווה, תפילה לחג, או טקס אחר – וברגע שהצורך נענה, הם עזבו. גם אלו שנשארו, לרוב לא נטו לקחת חלק פעיל בעיצוב וביסוס חיי הקהילה.

השאלה שעמדה מולנו הייתה:

איך ניתן להפוך את בית הכנסת מארגון שמספק שירותים דתיים – למקום שבונה סביבו קהילה חיה? במילים אחרות: איך משנים את מערכת היחסים בין ההנהגה לבין חברי הקהילה – ממודל של "ספק-לקוח" למערכת של שותפות – שבה אנשים לא רק מתמידים, אלא גם לוקחים חלק, תורמים ומתחייבים למקום?

הצעדים המרכזיים שננקטו:

• מיפוי והבנת מגמות שעשויות להסביר את האתגר: ביחד עם צוות ההנהגה והוועד המנהל זוהו דפוסים חוזרים וחודדו מוקדי השינוי הנדרשים. הבנת האתגר לעומקו היא המפתח להתחיל ולהצליח לשנות.
• הקמת צוות היגוי מוביל הכולל נציגים מהנהגת בית הכנסת, לצד חברים פעילים מהקהילה ומהוועד: במטרה לשלב נקודות מבט מגוונות, לקיחת אחריות משותפות ולהבטיח מחויבות רחבה לתהליך.
• היכרות והתנסות בשפת בינוי הקהילה בקרב ועדת ההיגוי: לימוד מושגים מרכזיים ועקרונות פעולה, בחינה כיצד עקרונות אלו יכולים להתבטא בבית כנסת כקהילה ומה תמונת הקהילה שרוצים לכוון אליה.
• ליווי והנחיה לרבנים, הנהגה קהילתית וסוכן השינוי: בפורומים שונים, לכל שחקן מרכזי בתהליך הוגדרו פעולות ממוקדות שניתן לבצע בהתאם לעקרונות של בינוי קהילה, במטרה לקדם שינוי עמוק ומתואם בכל רמות ההובלה של בית הכנסת.

האתגר:

מספר בתי ספר יהודיים מאותו אזור פנו אלינו מתוך צורך לחזק את הקשר בין משפחות התלמידים לבית הספר – ולמשוך משפחות חדשות להצטרף לקהילה הבית-ספרית.

השאלה איתה התחלנו:

כיצד ניתן לחזק את תחושת הקהילה – המשמעות, השייכות והמחויבות – בקרב משפחות, צוותים ותלמידים, ולבסס את בית הספר כקהילה חיה ותומכת? במילים אחרות: איך יוצרים תרבות של שייכות בתוך המסגרת הבית-ספרית?

הצעדים המרכזיים שננקטו:

• התבוננות על אתגרי בית הספר דרך עדשות בינוי קהילה: כל בית ספר שלח 2–3 אנשי צוות מובילים (מנהלים, בעלי תפקידים בכירים) להשתתף בסדרה של מפגשי הכשרה. המפגשים כללו הכרות עם שפת בינוי הקהילה, כלים מעשיים, ודיונים על אתגרים דרך עדשת "תרבות השייכות".
• יוזמות בית-ספריות ייחודיות: כל בית ספר זיהה מנגנון או תחום שבו ניתן לחזק את תחושת הקהילה, ויזם תהליך שינוי ממוקד ליצירת שיפור משמעותי.
• הטמעה ומדידה: בתי הספר יישמו את השינויים שתכננו, ובמקביל החלו למדוד את העלייה בתחושת הקהילה והשייכות בקרב כל השותפים – משפחות, צוותים ותלמידים כחלק מההפנמה שזהו יעד מרכזי של בית הספר.

השינויים שהתרחשו בארגון כתוצאה מהתהליך:

• קשרים חדשים ומשמעותיים: נוצרו חיבורים שלא היו קיימים קודם בין יחידים, משפחות, בין צוותים, ובין תלמידים לקהילה הרחבה.
• קבלת החלטות משתפת: תהליכי קבלת החלטות הפכו לשיתופיים ומבוססי שיח, עם מעורבות של בעלי עניין שונים – במקום ריכוז ההחלטות בידי יחידים.
• מינוף ההון האנושי הפנימי: חלה עלייה בשימוש במשאבים האנושיים הפנימיים של הקהילה – למשל, פניות אישיות להתנדבות לפי כישורים אישיים, הקמת ועדות חדשות, והעברת השתלמויות פנימיות לצוות החינוכי במקום שימוש במומחים חיצוניים.
• מנגנוני תמיכה חדשים: הוקמו מערכות תמיכה לקהילה – הן למשפחות והן לצוותים – שהביעו הסתכלות רחבה ורב-ממדית על צרכי הקהילה ועל הרווחה שלה.